התמונה הקלינית של הילד שנפגע מינית – הרהור מקצועי/דר' דפנה אדר


יום עיון בנושא: טיפול בילדים שחוו פגיעה מינית.

בית סוראסקי, תל - השומר – 16.2.2009.

הקדמה:


נקודות למחשבה בעניין פגיעה מינית בילדים


סימנים וסממנים פיסיים


סימנים וסממנים פסיכולוגיים:


סימנים וסממנים פסיכולוגיים / חברתיים / התנהגותיים


סימפטומים וסימנים מיניים


הסיכונים שבאינטרנט



הקדמה:

נושא הפגיעה המינית בילדים מחייב התייחסות מירבית מצד מטפלים בפרט ומבוגרים בכלל, אולם כמעט בלתי - אפשרי לדון בנושא זה במלואו – בשל גווניו, הפכפכותו ומהלכו לאורך ספקטרום כל כך נרחב עד כי הוא נע בין התנהלות 'נורמטיבית' לחלוטין לבין התנהלות מופרעת באופן קיצוני במישורי חיים רבים.

ניצול מיני בילדים הוא נושא כל כך כאוב וטראגי עד כי קשה מאוד להתייחס אליו מבלי לכאוב וקשה לא פחות לאמוד את הנזק המצטבר המכרסם בילד הפגוע עד לבגרותו.
ביום עיון שנתי מטעם 'מכון סאמיט' בדצמבר 1997 התייחסתי לאספקטים שונים של ניצול מיני בילדים כפי שמתבטאים בקורבנות בגיל ההתבגרות, לעתים שנים אחרי הפגיעה, מבחינה חברתית, תרבותית, משפחתית, פיסיולוגית ופסיכולוגית.

היום, הכוונה להתייחסות לילד הפגוע ב'זמן אמת' וברצוני להדליק לכם נורות אזהרה, לא אזעקת אמת היסטרית, לא אזעקת שווא טורדנית אלא נורות אזהרה – לעורר בכם דריכות, הקשבה והאזנה לילדים שמצויים עימכם, במעין 'אוזן שלישית', כזאת ששומעת גם מה שלא נאמר במפורש. פגיעה מינית בילדים היא עניין לא מפורש, לא ברור ולא מדויק. לעתים קרובות הילד עצמו לא מבין בדיוק מה קורה לא, לא יודע למה "בחרו בו" חושש לפתוח הנושא בפני אחרים וסוחב על כתפיו הצרות מלוא כובד המשקל של סוד בלתי - אפשרי.

 

נקודות למחשבה בעניין פגיעה מינית בילדים:

למרות שברור למדי כי פגיעות מיניות בילדים היו מאז ומעולם, קשה מאוד היה לקבל מידע אודות ניצול מיני עד לשנות ה- 70 של המאה ה-20, כשנשים החלו לדבר על חוויות ילדותן.
כיום בארה"ב מדווחים באופן מלא 80,000 מקרי ניצול מיני בשנה, אולם ההשערה הקלינית היא שקיימים כ- 900,000 מקרים של פגיעה מינית בילדים ובבני נוער ברמה זו או אחרת, שמרביתם אינם מדווחים – בעיקר בשל הפחד מצד הקרבנות לדווח על ניצול מיני, המורכבות המעיקה של ההליך המשפטי והנפתלות של הטיפול – כל זאת לעומת הנחרצות המיידית של השינוי הדראסטי העשוי להתחולל במשפחה, עם גילוי הסוד הנורא.

לפחות מחצית המקרים, אם לא רובם, מתרחשים בתוך המשפחה ע"י אדם מוכר ואהוב ע"י הקרבן, המנצל היכרות זו לרעת הילד. הניצול המיני מיוחס להורה, הורה חורג או מאמץ, אח / אחות או כל קרוב - רחוק אחר, בתוך הבית ומחוץ לו, ע"י חבר, שכן, מטפל כלשהוא (חונך, מדריך, מורה, שמרטף) או זר מוחלט.

התוצאות של ניצול מיני עשויות להיות חמורות באותה מידה בין אם מדובר באירוע אחד (מעשה מגונה, אונס) או אם מדובר באירועים חוזרים ונשנים בחיי הילד.

ילדים מועדים לניצול מיני בגלל גילם הצעיר, גודלם הקטן ותמימותם הרבה. מסיבות אלה –

  1. ילדים אינם מסוגלים להגן על עצמם ולהפסיק הניצול.

  2. ילדים נכנעים לכוח המופעל עליהם מבחינה פיסית – במקרים של ניצול מיני אגרסיבי.

  3. ילדים מועדים 'ליפול בפח' בתגובה לעורמה המופעלת עליהם ("אולי אתה רוצה לחלוק איתי את עוגת השוקולד שיש לי במטבח", "בא לך לראות גור כלבים קטן שקיבלתי אתמול?").

  4. לילדים אין שליטה על גופם – הם מגיבים בעוררות מינית לניצול המיני ובכך       נגרמות להם תחושות של אשמה ובושה.

  5. לעתים קרובות הילדים מתקשים לעורר אמון באחרים (שאינם מאמינים להם באופן ראשוני ונוטים להתכחש לדבריהם).

  6. חשוב להדגיש כי אף ילד איננו ערוך מבחינה פסיכולוגית להתמודדות עם גירוי - ניצול מיני. גם ילד צעיר מאוד, בן 2 - 3 שנים, שאיננו מודע לכך שהפעילות המינית אסורה ומעוותת, עשוי לפתח בעייתיות עם הזמן, כתוצאה מחשיפתו לעירור - יתר מיני בשלב מוקדם מדי בחייו.

התמונה הקלינית של הילד שנפגע מינית קיימת במספר מישורים. מדובר בסימנים פיסיולוגיים, פסיכולוגיים - התפתחותיים, מיניים, חברתיים המתגוונים עפ"י השלב ההתפתחותי של הילד, גילו בעת ניצולו המיני, גילו בעת גילוי המעשים ותכונותיו האישיות מלפני האירוע. 13% - 3% מאוכלוסיית גברים עברו פגיעה מינית לעומת כ- 25% - 19% מאוכלוסיית נשים.

 

(1) סימנים וסממנים פיסיים: (signs + symptoms)

עדות לטראומה פיסית – אודם וגירויים בעור.

    -דימומים מאיזורים אנליים / גניטליים.

    -שטפי דם בשדיים, בעכוז, בבטן התחתונה.

    -שטפי דם ושפשפת באיזורי הברכיים, הירכיים ואיברי המין.

    -כאבים או גרד באיזורים אנליים (פי הטבעת) וגניטליים (איברי המין והמפשעה).

    -ריחות גוף דוחים, הפרשות וגינליות.

    -קושי בהליכה ובישיבה.

    -עצירות / מעיים רגיזים / כאבי בטן / בחילה.

    -קושי בשליטה במתן שתן.

    -כאבים במתן שתן / שתן דמי.

    -הרחבה של פתחים וגינליים / רקטליים.

    -הימצאות גופים זרים בואגינה, ברקטום או בפתח כיס השתן.

    -פטרת או זיהומים חיידקיים באיברי המין.

    -הידבקות במחלות מין המועברות באופן וגינלי - רקטלי - אורלי.

    -כאבים ודלקות גרון תכופות, קושי בבליעה ותחושת מחנק.

    -הריון.

תלונות סומאטיות ופסיכוסומאטיות חמורות –

    -כאבי בטן, כאבי גב תחתון, כאבי ראש, כאבי וסת.

    -כאבים כרונים שאינם בעלי הסבר אורגני.

    -עייפות כרונית (chronic fatigue syndrome ).

    -עלייה או ירידה קיצונית במשקל.

    -הפרעת אכילה (בולימיה ו / או אנורקסיה).

מראה חיצוני

– בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים, מדיפים ריח רע.

– בגדים קרועים.

 

(2) סימנים וסממנים פסיכולוגיים:

הסבל הרגשי של הילד המנוצל מינית תלוי בשישה גורמים:

א) אופי הקשר בין הקרבן למנצל:
ככל שהקשר קרוב יותר, כך גדלה תחושת הבגידה והטראומה הרגשית.

ב) גיל הילד הקרבן מראשית ניצולו ומשך הקשר המיני:
קשר מיני ממושך עם מגעים חוזרים ונשנים הוא בד"כ טראומתי יותר ומניב תגובות מרובות יותר מקשר דומה חד - פעמי ..

ג) סוג הפעילות המינית שלה נחשף הילד הקרבן:
פעילות מינית ללא מגע מיני ממשי (התערטלות, צפייה בסרטים פורנוגראפיים, צילומים בעלי גוו ארוטי...) בד"כ פחות טראומתית מפעילות מינית הכוללת מגע מיני.

ד) מידת התוקפנות הפיסית המופעלת על הקרבן:
שימוש באלימות מעצים הטראומה של הניצול המיני.

ה) התגובה שלה 'זוכה' הילד כשהוא מספר את סודו:
כשגילויו של הילד מעורר חמלה ואמפאטיה מצד שומעיו וקיימת התערבות יעילה – תחושתו של הילד חיובית יותר לגבי עצמו, אולם כשהגילוי מעורר אי - אמון והאשמות כלפיו, זעם ו/או היעדר כל תגובה – מדרדר מאוד מצבו של הילד והטראומה כולה מועצמת.
ו) זמינותו של אדם תומך בחייו של הילד:

נוכחותו של אדם מבין, אוהב, אכפתי בחייו של הקרבן עשויה להפחית מעוצמת הטראומה. לעומת זאת, היעדר נוכחות של אדם תומך בחיי הילד – מותיר אותו חסר אונים, בודד ופגוע.

הגורמים המנבאים מועדות של ילד לניצול מיני:
– מוכות פיסית בחיק המשפחה.

- חולי נפשי בהורים (בעיקר באם).

- היעדר גורם סמכות משמעותי בחיי הילד.

-  בידוד חברתי.

חשוב להדגיש כי לא כל הילדים הקרבנות לניצול מיני מפגינים סימני מצוקה. עפ"י המחקרים הקליניים שהתפרסמו עד כה 36% - 21% מהילדים המנוצלים מינית מבטאים סימפטומים מעטים, אם בכלל. לכן חשוב להיות ערניים לילדים עצמם.

 

(3) סימנים וסממנים פסיכולוגיים / חברתיים / התנהגותיים:

מבחינה רגשית:
* שינויים בהרגלי החיים:
–  קשיים בהירדמות בלילות, התעוררות תכופה, ביעותי לילה.

-שינויים פתאומיים באכילה – חוסר תיאבון קיצוני או אכילת יתר מופרזת.

-הפרעות בלמידה – קושי בריכוז ובקשב, היעדר זמינות ללמידה.

-שינויים בהרגלי היגיינה – סירוב להחליף בגדים, סירוב להתקלח / מקלחות ממושכות.

-היעדרויות מפעילויות בביה"ס ובשעות אחה"צ (10% מהמקרים). -סירוב להשתתף בפעילויות חברתיות בכלל.

מבחינת מצבי הרוח של הילד:

    -מצבי רוח תנודתיים (mood swings ).

    -עצבות, דיכאון וחרדה (פחדים מגוונים)  -  (29% מהילדים).

    -תחושת חוסר בטחון ונטייה להיתלות בזולת  (clinging / smothering ).

    -עצבנות, ריגזון, דריכות וניכור.

    -התקפי זעם פתאומיים.

    -תחושת חוסר בטחון.

    -ניסיונות אובדניים (בשכיחות גבוהה פי 10 מילדים ובני נוער אחרים).

    -דימוי עצמי של הילד כקרבן (חוסר אונים, פחד וחרדה עם צורך בשליטה).

    -הזדהות עם התוקפן?.

    -נסיגה להרטבה לילית ולמציצת אצבע.

מבחינה התנהגותית / חברתית:

  • התנהגות בריונית / אגרסיבית  (14% מהילדים מפגינים הפרעת התנהגות).


  • התנהגות אנטי - סוציאלית / יחסים בין - אישיים דיספונקציונליים.


  • קושי ביחסים בין - אישיים (ב- 13% מהמקרים מעורבות שלילית של הילדים עם בני גילם).


  • בריחה מהבית.


  • התנהגות מסכנת כגון: הצתת אש, גניבות, שוטטות, בריונות ,התעללות בבעלי - חיים.


  • בידוד עצמי והימנעות מקשר.


  • התנהגות פרנואידית.


  • פגיעה עצמית   – חתכים עצמיים, כוויות.


  • שימוש בסמים ובאלכוהל  (פי 7 מבני נוער אחרים).


  • שימוש בחומרים פסיכואקטיביים (תרופות, דבק מגע,   גז מזגנים...).


  • לעתים קיימת פעילות ספורטיבית מוגברת (בניסיון לשליטה).


  • תתכן התפתחותה של תסמונת פוסט - טראומתית (PTSD ) - קושי בביקור סדיר בביה"ס, קושי במיקוד ובסיום מטלות לימודיות, נטייה להימנעות חברתית, שימוש ב : (1) הכחשה / הדחקה (2) זיכרונות חודרניים (3) ערור - יתר.


  • תתכן רתיעה ('תגובת הלם') מנגיעה.


  • חוסר אמון בזולת וחשש מהיעדר שליטה ביחסים בין - אישיים.


  • לעתים נצפים מצבים דיסוציאטיביים – 'התנתקויות' מקשר - כשעצם קיומו של הילד תלוי ביכולתו להיפרד מהכאב ובמקרים קיצוניים תתכן אף התפתחותה של הפרעת אישיות – multiple personality disorder .


  • מול כל אלה תתכן בהחלט התנהגות טובה באופן אובססיבי.

בילדים צעירים יותר:
–פחדים פתאומיים, חדשים ביחס לאנשים או למקומות מסויימים.

-סירוב לדבר על "סוד".

-דיבור עמום אודות 'חבר' חדש.

-צעצועים חדשים, מתנות או כספים לא מוסברים.

 

(4) סימפטומים וסימנים מיניים:

  •  התנהגות מינית מוגזמת - מוקדמת (17% - age – inappropriate sexual behavior )


  •  מוטרדות ועיסוק באיברי מין – במלל, במשחק ובציורים.


  •  התנהגות מינית קומפולסיבית – אגרסיבית.


  •  התנהגות מינית הרסנית ועיסוק בזנות, לעתים הופכים להיות מנצלים מינית.
* מול כל אלה ייתכנו גם:
  • התנהגות פובית והימנעותית בכל הקשור לאינטימיות מינית.


  •  קושי בקיום יחסי מין.


  •  כאב בזמן מגע מיני (vaginismus ).


  •  קושי בעירור מיני מותאם או באורגזמה.


  •  התנזרות מוחלטת ממין.
למעשה הילד הפגוע מינית עמוס באובדניו:
  • הערכה עצמית.


  •  אמון בזולת.


  •  ילדות (כולל ההזדמנות ללמוד ולשחק).


  •  צמיחה והתפתחות אופטימליים.


  •  אינטימיות.


  •  שליטה על גופו.


  •  אהבה והזנה נורמטיביים.


  •  בטחון בעצמו ובאחר.

 

הסיכונים שבאינטרנט:

ילדים הגולשים באינטרנט מועדים לחשיפה ולניצול מיני ממין אחר.

  • סימני האזהרה לניצול מיני של ילדים הגולשים באינטרנט


  •    גלישה באינטרנט במשך שעות ארוכות ביממה, בעיקר בלילה, כיבוי המחשב או החשכת הצג מיד עם כניסתו של מבוגר לחדר.


  •    הימצאות חומר פורנוגראפי במחשב.


  •    שיחות טלפון לילד או דואר אלקטרוני מאנשים שאינם מוכרים, או שיחות טלפון עם אנשים שאינם מוכרים.


  •    הסתייגות הילד ונסיגתו מחיק המשפחה.

 

 

לרוש העמוד
 
דף הבית 
אודות  
תהליך האבחון של הפרעת קשב 
מבחנים ממוחשבים  
שאלונים להורדה  
שאלונים לאבחון עצמי 
מאמרים 
עדכונים 
קטעי וידאו 
...אימרות כנף של 
...ולעתים העיניים דומעות 
לילדים ונוער 
פורום 
דרכי הגעה  
קישורים מומלצים 
צרו קשר  
 
כל הזכויות שמורות למכון אדר © 2008