הבחורה שלא הייתה צריכה אבחון...../ דר' עדי אדר

בחרתי לספר את סיפורה של שלומית כי הוא שייך לאותם מצבים שאתה חש שהנך מחולל שינוי גדול,  לפתע מתבהרת אמת אחרת, תחושת החמצה גדולה, אולי כעס, אך בהמשך גם התרגשות ותקווה.

בילדותה שלומית הייתה נערה מעט דחויה, שקטה, מופנמת, מתקשה ליצור קשרי חברות. בכיתה היא ישבה מאחור, מתבוססת בקשיי הלמידה שלה, לא ממש מבינה מה היא עושה בכיתה.
היא הייתה נערה שקטה, ניסתה לא להתבלט, לא למשוך תשומת לב. סיגלה לעצמה הרגל שהוא כה אופייני לילדים עם קשיי למידה - "הנמכת פרופיל בכיתה" - לא להגיע לסיטואציה בה המורה פונה אליה והיא נאלצת למלמל בקול מבויש.... "לא יודעת".

בתיכון, כמצופה, קשייה התגברו, שלומית אף החלה להעדר מהלימודים. המורים ניסו לשכנע את הוריה לבצע לה אבחון אך הם בשלהם.... "שלומית לא צריכה אבחון". והם אף הסבירו לה כי אבחון משמעותו "כתם, סטיגמה, משהו לא בסדר איתך".

בגיל 17 שנים לערך חלה לפתע התמוטטות... זה החל בהפסקה בשעה 10 לערך, "תחושת מחנק, נשימה מהירה, משהו נתקע בגרון, קשה לנשום, הידיים קפוצות, למה אי אפשר לפתוח אותן?...."

שלומית זכרה במעומעם את הדרך לבית חולים, את ההמולה, ההורים המבוהלים, הרופאים...
את החודשים הבאים בילתה שלומית בבית, בוהה בטלוויזיה, מתכתבת עם מספר חברות, מגיעה לשיחות עם פסיכולוגים ורופאים שלא תמיד זכרה את מקצועם. פתאום נעשתה מודעת לכל מיני אבחנות, דיכאון, הפרעה בי-פולרית (איזה שם מוזר...), אישיות גבולית.... והיא כמעט חשה גאווה שהיא סובלת מבעיות עם שמות כל כך מורכבים...

שלומית לא הייתה צריכה אבחון! כך גרסו הוריה, כך חשבו גם מוריה תקופה ארוכה...

כיום היא בת 23 שנים, מנסה לאסוף את עצמה מחדש. בצעדים מהוססים היא משקמת את עצמה, לומדת לבגרות, רוצה להיות מורה לחינוך מיוחד, רוצה לסגור מעגל.

ויש גם תפנית מפתיעה בסיפור. כי עד עתה הסיפור שלה הוא עצוב, מורכב כי הוא כולל תסמינים  משולבים של הפרעת אישיות, קווי התנהגות דיכאוניים וביטויים של הפרעת קשב (שלא פורטו אך הם התאימו להפרעת קשב שקטה, מתונה, חולמנית וכמעט ללא ביטויים של פעילות יתר).  אך התפנית המפתיעה היא תוצאות מבחן טובה שלה!
ידועים לי  חילוקי הדעות, ההתנגדויות והספקות לגבי בדיקה זו אך במקרה שלה תוצאות הבדיקה היו כמו טלטלה עזה הגורמת לחשבון נפש.

   קובץ של מבחן טובה
 

התבוננו בתוצאות מבחן טובה  שלה – התוצאה מדהימה והיא נכתבה כמובן ללא שינוי שום ערך ומראה על שיפור עצום בתוצאות (לאחר מתן ריטלין).  לאחר הבדיקה שלומית תארה את הערפל שהתפזר, איזו תחושה מוזרה שלא חוותה אף פעם.

מחדרי היא יצאה בצעדים קטנים והיא נראתה מהורהרת. מין תחושה שמחה אך גם מאוד מתסכלת של "אמרתי לכם.... אני כן צריכה אבחון". צער על שנים, שנים של נעורים, שנים של החמצה, שנים של השפלת עיניים על מנת לא לפגוש במבט המורה.

זהו סיפורה של שלומית. סיפור לא פשוט. יש בו את המרכיבים האופייניים של הפרעת קשב "מוזנחת", של החשש של הורים מביצוע אבחון. אך זה לא הכל. יש כאן מחד הפרעת קשב אשר מבחן טובה הדגים שיפור מדהים לאחר נטילת ריטלין. אך זוהי נערה עם הפרעת אישיות גבולית עם נטייה דיכאונית בעברה, עם נסיונות אובדניים. הטיפול בה נותן מקום לאופטימיות כאשר שלומית היא בחורה עם כוח רצון עז עם תובנה לגבי מצבה.

היא החלה בימים אלו טיפול בריטלין. עדיין לא ידוע לי מה תוצאות הטיפול. יהיה צורך בהמשך גם להתחשב במצבה ה"רגשי", יהיה צורך לשים לב שאין החמרה במצב זה תחת הטיפול התרופתי. היא תצטרך תמיכה רבה בהמשך אך כיום ניתן להתייחס באופטימיות זהירה לגבי תפקודה בעתיד.

שלומית כבר לא צריכה אבחון.... היא בהחלט צריכה טיפול, תמיכה, כוח רצון וגם מזל... אך כיום יש אור בקצה המנהרה!

 
 
דף הבית 
אודות  
תהליך האבחון של הפרעת קשב 
מבחנים ממוחשבים  
שאלונים להורדה  
שאלונים לאבחון עצמי 
מאמרים 
עדכונים 
קטעי וידאו 
...אימרות כנף של 
...ולעתים העיניים דומעות 
לילדים ונוער 
פורום 
דרכי הגעה  
קישורים מומלצים 
צרו קשר  

 

כל הזכויות שמורות למכון אדר © 2008