הפסיפס היפה והמדהים – דר' עדי אדר

יום אחד בקוראי את דברי הדואר אשר הגיעו אלי  צדה את עיני מעטפה כחולה פרחונית. פתחתי אותה בסקרנות וממנה נשר דף. במבט ראשון זה נראה כמעט כמו מכתב אהבה שהיינו כותבים בתיכון עם ציור של פרח אדום מבהיק וכתב יד עגול ויפה.

זכרתי את הילדה מירב, את העיניים הכחולות הגדולות, את הפנים העדינות. זכרתי גם את אימה עם הלבטים, עם החרדה והחששות ולכן כה שמחתי לקבל מכתב זה אשר כתוב גם יפה וגם בצורה מאוד מרגשת והוא מלווה אותי שנים רבות.

אביא אותו כמעט ככתבו וכלשונו בהשמטת אמירות אישיות כי הכוונה היא לא הציג כאן "מכתב תודה" אלא להראות את הפן האישי, הרגשי החבוי מאחורי כל ביקור, כל מפגש, כל אבחון.

 לכב' דר' עדי אדר

איני יכולה לתאר במילים את החרדה שתקפה אותי בתור אם מהרגע בו הוזכרה המילה ריטלין ואת השעות שהקדשתי לצורך קריאת מאמרים וחומר מידע רב בנושא. גם לאחר מספר פגישות עימך ניקר בי הספק לגבי מידת היעילות ותופעות הלוואי של התרופה הנ"ל.

נכון להיום, חודש וחצי לבד מיום נטילת הכדור הראשון, מידת השינוי שחל במכלול ההתנהגותיות של ביתי כל כך עמוק ומשמעותי עד שאני מוצאת צורך רב להעלות זאת על הכתב ולהביע את התפעלתי ותודתי העמוקה.
אני מרגישה כי הפאזל הגדול והיפהפה שלי (בתי) אשר היה עד היום מורכב בחוסר התאמה בין החלקים מקבל את צורתו האמיתית והתמונה המדהימה מתחילה להתגלות חלק אחר חלק.

כיום אני יכולה לצטט משפט כמו "כל החכמה הזאת היא שלי ולא של הכדורים" אשר בתי אמרה לפי לפני כשבועיים לאחר שקיבלה ציונים בין 90 ל- 100 במספר מבחנים רצופים. עד היום לצערי הדימוי העצמי שלה היה כל כך נמוך שכבר לא נותרו לי ציפיות שאכן היא תרגיש ותתבטא כך.
אני תקווה כי אותם אלפי ילדים אשר בתוכם גלום פוטנציאל גדול ולהם הקשיים להשתמש בו בגלל בעיות רפואיות יזכו ויגיעו לטיפול הנדרש.

זהו מכתבה של אימה של מירב - האם היטיבה לתאר במכתבה את השלבים אשר חלק גדול מהמשפחות עוברים במהלך אבחון של הפרעות קשב – את ההכחשה, את החרדה, את השיטוט באינטרנט ובעיתונות במטרה להבין את הנושא ובמיוחד לקרוא על התרופה הכה סטיגמטית, ריטלין!

אין דבר נעים יותר מאשר לשמוע על תחושת הקלה שעוברת על הילדה ומשפחתה, את השינוי בדימוי העצמי, בביטחון, במעמד החברתי, בהישגים הלימודיים. אין דבר מתגמל יותר מהמחשבה שילדה עדינה ושברירית הולכת זקופת קומה לבית הספר.

ברור שלא תמיד זהו המצב, לא תמיד ההורים מסכימים לתת טיפול, לא תמיד חל שיפור משמעותי ולא תמיד הילדים מסכימים לשתף פעולה.

אך לפעמים יש פסיפס המשתנה והופך לתמונה מרהיבה של זריחה, התחלה חדשה וזהו סיפורה של מירב כחולת העיניים.....

 
 
דף הבית 
אודות  
תהליך האבחון של הפרעת קשב 
מבחנים ממוחשבים  
שאלונים להורדה  
שאלונים לאבחון עצמי 
מאמרים 
עדכונים 
קטעי וידאו 
...אימרות כנף של 
...ולעתים העיניים דומעות 
לילדים ונוער 
פורום 
דרכי הגעה  
קישורים מומלצים 
צרו קשר  

 

כל הזכויות שמורות למכון אדר © 2008