טרגדיה יהודית - דר' עדי אדר

לעתים כמו בטרגדיה יונית  (שזה היה השם המקורי של סיפור זה) גם בטרגדיה היהודית הסוף העצוב ידוע מראש....

לחדרי נכנסה מחויכת כולה, דבורהלה', נערה אשר אני מטפל זה מזה מספר שנים.
דבורהלה' בגרה, יפתה והפכה לנערה צעירה . נראית מבוגרת בהרבה מכפי גילה (14 שנים), אישה צעירה. לבושה במיטב מחלצותיה, עם חולצה אשר חושפת קלות את בטנה וחצאית קצרה, כמעט חצאית מיני.

אחריה פסעה אימה, בהססנות מה. בלט מאוד הניגוד ביניהן. אימה של דבורה,  עם כיסוי ראש, שמלה ארוכה, חולצת ארוכת שרוולים וכולה מביעה צניעות כיאה לאישה דתית.

אני זוכר את דבורה כילדה קטנה, שמנמנה, ביישנית אך תמיד חייכנית. לעתים החיוך לא תאם לסיטואציה. דבורהלה' מתבוססת בקשייה הלימודיים מזה שנים רבות, היא מדשדשת ומתנהלת בשולי הכיתה, יושבת לבד בשורה האחורית, מייחלת מדי שיעור לצלצול הגואל, בוהה ולא מבינה מה לה וללימודים, מה לה ולאותיות, למילים, לספרים ולמספרים.

דבורהלה' הייתה ילדה שקטה בכיתה, כמעט ולא פצתה פה וראה זה פלא – בהפסקות היא הייתה נמרה קטנה. הרבתה לריב, להתקוטט, גם ממתן מכה או שתיים לא חששה. כמו לכלוכית באגדה עם הישמע צלצול החזרה לכיתה היא חזרה והתכנסה בתוך בועה, בועת שתיקה וחרדה, פן יפנו אליה, ישאלו אותה והיא תאלץ לגמגם דבר מה, לקול שחוק חברותיה לכיתה.

השנים נקפו, כיום דבורהלה' הפכה לדבורה. אימה יושבת לידה, עיניה כבויות, מבטה טרוד ודבורה צוחקת, שומעת את נאום התוכחה של אימה בפעם המאה ונראה כאילו מסך חוצץ ביניהן. אימה של דבורה משטחת בפני את הצרות החדשות, את הבושה שדבורה ממיטה על משפחתה, את דיבורי השכנים, את רכילויות האימהות, את השם הרע ההולך לפני דבורה, את הלילות הלבנים שאחיה של דבורה מעבירים בחיפושים אחריה ("הלכתי עם חברות, למה מה קרה?").

על הלימודים המשפחה מזמן ויתרה, מה שנשאר זה להציל את הכבוד, את השם הטוב של דבורה המרבה להתרועע עם בנות מפוקפקות כשהלימודים הופכים למחסום בלתי עביר עבורה.
דבורה כבר לא צחקה. אימה דיברה וקולה נסדק ואף אני הצלפתי בלשוני, אמנם לא בבוטות אך בצורה ברורה כמנסה להצליח במקום שכולם נכשלו. עתה גם דבורה הצטרפה למקהלה (היוונית או בעצם היהודית) ומעיניה זלגו דמעות.....
שעה ארוכה ישבתי עם דבורה ואימה. ליבי נחמץ וחכחתי בדעתי מה לעשות. התגנבה לי מחשבה שחששתי להביע אותה בקול כי אכן אין תקומה והסוף היה כתוב מההתחלה ותהיתי לעצמי אם לדבורה תהיה תקומה.

זהו סיפורה של דבורהלה', הילדה הקטנה ההופכת בימים אלו לנערה. נערה מבית דתי, אשר הולכת ומתרחקת ממשפחתה, מאמונתה, מלימודיה . האם זהו רק משבר גיל ההתבגרות המטלטל אותה או שמא מדובר בתהליך עמוק יותר אשר סופו הרע מתחיל להיות כתוב על הקיר.... ימים יגידו....  ואני, אדם אופטימי בדרך כלל, חש כי דבורה נשמטת מבין ידינו, ממשפחתה ונגררת , נסחפת לא לחוף מבטחים....

 

דבורה נערה צעירה. אנו נמשיך ללוות אותה בעידוד, טיפול רפואי ורגשי, סיוע לימודי ולמרות התחושה המעיקה נקווה כי לסיפורה יהיה סוף טוב ודבורה תחייך חיוך אמיתי, חיוך של מנצחים, חיוך של הצלחה.

 
 
דף הבית 
אודות  
תהליך האבחון של הפרעת קשב 
מבחנים ממוחשבים  
שאלונים להורדה  
שאלונים לאבחון עצמי 
מאמרים 
עדכונים 
קטעי וידאו 
...אימרות כנף של 
...ולעתים העיניים דומעות 
לילדים ונוער 
פורום 
דרכי הגעה  
קישורים מומלצים 
צרו קשר  

 

כל הזכויות שמורות למכון אדר © 2008