שבע שנים של שתיקה / דר' עדי אדר

יהודית נכנסה לחדר בצעדים מהוססים ונצמדה לקיר. הוריה התיישבו ליד השולחן והיא נעמדה ליד הקיר, מסרבת להתיישב במקומה. ילדה קטנה, רזה מאוד, לבושה יפה עם מבט מוזר, כמעט מעורר אי נוחות.

יהודית בת שבע שנים. עוד לפני בואה היועצת של בית הספר התקשרה אלי וסיפרה לי את סיפורה של יהודית, סיפור מוזר, עצוב של ילדה שהיא "עוף מוזר", לא מתקשרת עם הילדות בכיתה, לא מדברת איתם, לא שותפה במשחקיהן, לא משוחחת עם המורים. יהודית יושבת בכיתה ומתבוננת, לעתים משתפת פעולה בפעילות הכיתתית אך תמיד מתעטפת בשתיקתה.

הייתי סקרן למפגש איתה, מנסה להיות אופטימי ולחשוב כי אני אצליח איפה שאחרים נכשלו ואולי לפני היא תפתח את סגור ליבה.

יהודית רק בת שבע שנים אך מבטה מוזר, חודר, כמעט זועף. מבט לא אופייני לבנות גילה, היא מכווצת את  גביני עיניה ונוטעת תחושת אי נוחות.

הוריה התיישבו ליד השולחן, מעט נבוכים לנוכח התנהגות ביתם, חשים צורך להתנצל על כי היא מתמידה במריה. אימה, אישה יפה למראה, לוחשת בקול שקט מאוד ומספרת את סיפורה של יהודית. היא בעצם מספרת גם את סיפורה שלה, של ילדה קטנה, ביישנית, החוששת להוציא הגה מפיה ואשר גם כיום לא מרבה לדבר.

בשקט, בשקט , התקדמה יהודית לעבר הכיסא הפנוי ליד השולחן והתיישבה עליו. עתה יכולתי להתבונן בה מקרוב. כעת המבט שלה נראה פחות כועס ויותר חרד. "היא לא רוצה שנספר לך על הקשיים שלה" – הסבירה אימה, "יהודית מנסה להסתיר את סודה הגלוי לכל. היא לא רוצה שהחברות תחשובנה שיש משהו מוזר בהתנהגותה, שהמורים או אפילו אתה  תתיחסו אליה כילדה שונה". לכן היא כעסה על הוריה וניסתה במבטיה להשתיקם.

עיניים גדולות לה ליהודית, גוונם כדבש ודוק של דמעות מכסה אותם, מהסס האם לגלוש ולהרטיב את נמשיה הזעירים. אני מנסה להפיס את דעתה, אולי אף לשעשע אותה אך נסיונותי נתקלים בחומות של שתיקה...............

כך התנהלה הפגישה במשך שעה ארוכה. הוריה מספרים את סיפורה, סיפור של ילדה קטנה, המתקשה מאוד בלימודיה, מתכנסת בתוך בועה האטומה לקשר עם מוריה וחברותיה לכיתה. היא צופה בשיעורים, צופה במשחקים, מנסה לקחת בהן חלק בצורה פסיבית, ולעתים חולמת, מתנתקת, ורק היא יודעת לאיפה נושאות אותה מחשבותיה.

ליהודית מצב רפואי הקרוי אילמות סלקטיבית – selective mutism . מצב זה מוכר ברפואה שנים רבות ולמעשה תואר ב- 1877 על ידי פסיכיאטר גרמני בשם קוסמאול. ההפרעה לא תפורט במסגרת זו אך אציין כי ביטויה העיקרי הוא בילדים צעירים עם חוסר תקשורת מילולית עם סביבתם, לעתים באופן מוחלט, כאשר בבית הם בדרך כלל מדברים ויוצרים קשר מילולי עם קרוביהם.

המפגש עם המשפחה הסתיים, ניתנו המלצות להמשך טיפול ואני נשארתי שקוע במחשבות, על ילדה קטנה, המזכירה לי בת מלכים מצרית הסגורה בתוך פירמידה גדולה ואפלה. גם כיום, מדי פעם אני נזכר במבט של יהודית - בעיניים הגדולות , עם המבט החודר, כועס, זועף, עצוב, חרד, דומע  - המסתיר חידה לא מפוענחת.


תענית שתיקה נגזרה על יהודית. לא תענית מרצון ולא מתוך בחירה אך היא מתמידה בה והיא שרויה בסדנת ויפאסנה (סדנה שבה המשתתפים גוזרים על עצמם תענית שתיקה) לא שבוע אלא שנים.... 7 שנים של שתיקה... היא כלואה בתוך צדף יפה, קוצני למראה הנפתח לסדק קטן לעולם.... אנו נקווה כי כיום בעזרת טיפול נכון, הסדק יגדל, יתרחב, יפתח לעולם והפנינה החבויה בתוכו תנצנץ ויהודית תחייך........... חיוך שכה חסר לה כיום!

 
 
דף הבית 
אודות  
תהליך האבחון של הפרעת קשב 
מבחנים ממוחשבים  
שאלונים להורדה  
שאלונים לאבחון עצמי 
מאמרים 
עדכונים 
קטעי וידאו 
...אימרות כנף של 
...ולעתים העיניים דומעות 
לילדים ונוער 
פורום 
דרכי הגעה  
קישורים מומלצים 
צרו קשר  

 

כל הזכויות שמורות למכון אדר © 2008